<h1>בה"ג הלכ' בבא קמא</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער. מאי מבעה (ג':) רב אמר מבעה זה אדם דכתיב (ישעיהו כ"א, י"ב) אם תבעיון בעיו, ושמואל אמר מבעה זה השן דכתיב (עובדיה א', ו') איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו, מאי משמע, כדמתרגם רב יוסף איכדין איתבליש עשו איתגליין מטמרוהי. תני רבי אושעיא (ד':) שלשה עשר אבות נזיקין, שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר נזק וצער וריפוי ושבת ובושת וארבעה דתנן, הרי שלשה עשר. תני רבי חייא עשרים וארבעה אבות נזיקין, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה גנב וגזלן ועדים זוממין והאונס והמפתה והמוציא שם רע והמטמא והמדמע והמנסך והנך שלשה עשר, הרי עשרים וארבעה.
<h2>דף ז:</h2>
וכי אמרינן אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית, היכא דיש לו, אבל היכא דאין לו אלא עידית כולן גובין מן העידית, בינונית כולן גובין מן הבינונית, זיבורית כולן גובין מן הזיבורית, היו לו עידית בינונית וזיבורית, ניזקין בעידית ובעל חוב [בבינונית] וכתובת אשה בזיבורית. עידית ובינונית, ניזקין בעידית בעל חוב וכתובת אשה בבינונית. בינונית וזיבורית, ניזקין ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית. עידית וזיבורית, נזקין בעידית בעל חוב וכתובת אשה בזיבורית.
<h2>דף יא.</h2>
אמר שמואל תנא אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין, ואני אומר אף לשואל ואבא מודה לי. איבעיא להו ואבא מודה לי אף לשואל דשמין, או דילמא דאין שמין, ת"ש דההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה ואיתבר, אתא לקמיה דרב אמר ליה זיל שלים ליה נרגא, אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב דינא הכי, אישתיק, ש"מ מדרב דאין שמין, אדרבה מדאמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב דינא הכי ושתיק ש"מ שמין, והילכתא אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין, אבל לשואל שמין מדרב כהנא ורב אסי, וכן הלכה דשמין, דמהדר ליה שואל למשאיל מנא ושמין ליה כמה הוה שוי מעיקרא וממלא ליה דמי מניה.
<h2>דף טו.</h2>
ונשים בכלל הנזק. מנהני מילי, אמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא (במדבר ה', ו') איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, דבי רבי אליעזר בן יעקב תנא (שמות כ"א, א') ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה, דבי חזקיה ודבי רבי יוסי הגלילי תנא (שם כ"ט) והמית איש או אשה השוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה.
<h2>דף טו:</h2>
והילכתא פלגי ניזקא קנסא, והשתא דאמרת פלגי ניזקא קנסא האי כלבא דאכל אמרי ושונרא דאכל תרנגולי משונה הוא ולא מגבינן ביה בבבל, והני מילי ברברבי אבל בזוטרי אורחיה הוא, ואי תפש לא מפקינן מיניה, ואי אזמניה לדינא בהדאי לארץ ישראל מזמנינן ליה, ואי לא אזיל משמתינן ליה, ובין כך ובין כך משמתינן ליה דאמרינן ליה סליק היזקך מדרבי נתן דתניא רבי נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו, ת"ל לא תשים דמים בביתך.
<h2>דף יז:</h2>
תנו רבנן תרנגולין שהיו מפריחין ממקום למקום ושברו כלים בכנפיהם, משלמין נזק שלם, ברוח שבכנפיהם, משלמין חצי נזק, סומכוס אומר נזק שלם. תנו רבנן תרנגולין שהיו מהדסין על גבי עיסה ועל גבי פירות, משלמין נזק שלם, העלו עפר או צרורות, משלמין חצי נזק, סומכוס אומר נזק שלם. תניא אידך תרנגול שהיה מפריח ממקום למקום ויצאת רוח מתחת כנפיו ושיברה את הכלים משלם חצי נזק, סתמא כרבנן, אלמא ליתא לדסומכוס. תני רמי בר יחזקאל (י"ח:) תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושיברו, משלם נזק שלם. אמר רב יוסף סוס שצנף וחמור שנער ושיברו את הכלים, משלמין חצי נזק.
<h2>דף יט:</h2>
תנו רבנן השן מועדת לאכול את הראוי לה, כיצד, בהמה שנכנסה לחצר הניזק ואכלה אוכלין הראויין לאכילה ושתתה משקין הראויין לשתייה משלמת נזק שלם, וכן פרה שאכלה שעורין וחמור שאכל כרשינין וכלב שלקלק את השמן וחזיר שאכל חתיכה של בשר משלמין נזק שלם. אמר רב פפא השתא דאמרת כל מידי דלאו אורחה ואכלה ליה על ידי הדחק שמה אכילה האי שונרא דאכל תמרי וחמרא דאכל ביניתא משלמין נזק שלם. ההוא חמרא דאכל לחמא ופלסיה לסלא חייבה רבי יהודה אלחמא נזק שלם ואסלא חצי נזק, ואמאי כיון דאורחיה למיכל לחמא אורחיה לפלוסי סלא, דאכל והדר פליס. (כ'.) ההוא בר אווזא דחזא ליפתא אפומא דדנא סריך סליק אכליה לליפתא ותבריה לדנא, חייביה רבא אליפתא ואדנא נזק שלם, מאי טעמא, כיון דאורחיה למיכל ליפתא אורחיה נמי לסרוכי ומסלק.
<h2>דף כא.</h2>
אמר רב יוסף בר מיניומי אמר רב נחמן הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר, שנאמר (ישעיהו כ"ד, י"ב) ושאיה יכת שער, וכל שכן היכא דדר מדעתיה ולא מחי ביה, אמר מר בר רב אשי לדידי חזי לי ומנגח כי תורא, רב יוסף ואיתימר רב הונא אמר ביתא אותביה יתיב, מאי ביניהו, איכא ביניהו דאשתמש בה בתיבנא וציבי. ההוא גברא דבנא אפדנא אקיקלתא דיתמי, אגבייה רב נחמן לאפדניה מיניה, לימא קסבר רב נחמן הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר, התם מעיקרא קרמנאי הוו דיירי ביה ויהיב להו ליתמי דבר מועט. אמר ליה רב נחמן זיל פייסינהו ליתמי, לא אשגח, אגבייה רב נחמן לאפדניה.
<h2>דף כא:</h2>
הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים משלמין נזק שלם, מפני שהן מועדין.
<h2>דף כג:</h2>
הכלב שנטל חררה והלך לגדיש אכל החררה והדליק את הגדיש, על חררה משלם נזק שלם ועל הגדיש משלם חצי נזק. הנך עיזי דבי תרכו דהוו קא מפסדן לרב יוסף, אמר ליה אביי ליזיל מר וליצנעינהו, אמר מאי איזיל דאי אזילנא אמרי לי ליגדר מר גדרא לארעיה, ואי גדר שן דחייב רחמנא היכי משכחת לה, בשחתרה, אינמי דנפל גודא בליליא. מכריז רבה ואיתימא רב יוסף דסלקין לעילא ודנחתין לתחתא הני עיזי דשוקא מתרינן בהו במריהו זימנא תרי ותלתא, אי צייתי צייתי, ואי לא אמרינן להו תיבו אמסחתא וקבילו זוזי.
איזה הוא מועד, כל שהעידו בו שלשה ימים, ותם, שיחזור בו שלשה ימים דברי רבי יהודה, רבי מאיר אומר מועד שהעידו בו שלשה פעמים, ותם שהתינוקות ממשמשין בו. תנו רבנן (כ"ד.) איזה הוא מועד, כל שהעידו בו שלשה ימים, ותם, שהתינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח דברי ר' יוסי, רבי שמעון אומר מועד כל שהעידו בו שלשה פעמים, ולא אמרו ימים אלא לחזרה בלבד. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הלכה כרבי יהודה במועד שהרי ר' יוסי מודה לו, אמר ליה רבא לרב נחמן ולימא מר הלכה כרבי מאיר במועד שהרי ר' שמעון מודה לו, כרבי יהודה בתם שהרי רבי שמעון מודה לו, אמר ליה אנא כרבי יוסי סבירא לי דרבי יוסי נמקו עמו. (כ"ד:) והיכי מייעדין ליה, דאמרינן ליה תורא נגחנא אית לך בבקרך איבעי לך לנטורי לכולי בקרך, והני מילי דלא ידעי ליה לשור.
<h2>דף כו.</h2>
אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן, סימא את עין חבירו ושיבר את הכלים משלם נזק שלם. תניא (כ"ו:) הרי שהיה רבו רופא ואמר לו כחול לי עיני וסימאה, חתור לי שיני והפילה, שיחק באדון ויצא לחירות, רבן שמעון בן גמליאל אומר (שמות כ"א, כ"ו) ושחתה עד שיתכוין לשחתה.
<h2>דף כו:</h2>
אמר רבא זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור, מאי טעמא, מנא תבירא תבר. ואמר רבא זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות ובא אחר וסילקן ואפילו הוא קדם וסילקן, פטור, מאי טעמא, בעידנא דשדייה פסיקי גירי.
<h2>דף כז:</h2>
בן בג בג אומר אל תיכנס לחצר חבירך ליטול את שלך שלא ברשות מפני שאתה נראה עליו כגנב, אלא שבור את שניו בדין ואמור לו שלי אני נוטל.
<h2>דף כח.</h2>
הרי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו ונטלה ונתן להם מן הצד, מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו, ולימא להו שקול דידכו והבו לי דידי, משום דרב יהודה דאמר רב יהודה מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו.
<h2>דף ל.</h2>
אמר רב יהודה האי מאן דבעי דליהוי חסידא ליקיים מילי דנזיקין, רבינא אמר מילי דאבות, ואמרי לה מילי דברכות.
<h2>דף לא.</h2>
הקדרין והזגגין שהיו מהלכין זה אחר זה נתקל הראשון ונפל, והשיני בראשון והשלישי בשיני, ראשון חייב בנזקי שיני והשיני בניזקי שלישי, ואם מחמת ראשון נפלו, ראשון חייב בנזקי כולן. ואם הזהירו זה את זה, פטורין. זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו של זה פטור, שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך. היה בעל קורה ראשון ובעל הבית אחרון נשברה חבית בקורה פטור, ואם עמד בעל הקורה חייב, ואם אמר לו בעל הקורה עמוד פטור. היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון ונשברה חבית בקורה חייב, ואם עמד בעל החבית פטור. ואם אמר לו בעל חבית עמוד, חייב. וכן זה בא בנרו וזה בא בפשתנו. (ל"ב.) שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים אחד רץ ואחד מהלך או שהיו שניהם רצין והזיקו זה את זה, שניהם פטורין.
<h2>דף לב:</h2>
המבקע ברשות היחיד והזיק ברשות הרבים, ברשות הרבים והזיק ברשות היחיד, ברשות היחיד והזיק ברשות היחיד אחר חייב.
תנו רבנן הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה בקעת וטפחה לו על פניו ומת פטור, ואם נכנס ברשות ומת חייב. תנו רבנן פועלים שנכנסו לתבוע שכרן מבעל הבית ונגחן שורו של בעל הבית או שנשכן כלבו של בעל הבית ומתו פטור, אחרים אומרים רשאין פועלים שיכנסו לתבוע שכרן מבעל הבית.
<h2>דף מו:</h2>
תנו רבנן שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה, משלם חצי נזק לפרה ורביע לוולד דברי סומכוס, וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראייה. אמר רבי שמואל בר נחמני מנין שהמוציא מחבירו עליו הראיה שנאמר (שמות כ"ד, י"ד) מי בעל דברים יגש אליהם יגיש ראיה אליהם, מתקיף לה רב אשי הא למה לי קרא סברא הוא, גברא דאית ליה כיבא הוא אזיל לבי אסיא, אלא קרא כי אתא לכדרב נחמן, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מנין שנזקקין לתובע תחילה, שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם יגיש דבריו אליהם. אמרי נהרדעי משמיה דרב נחמן פעמים שנזקקין לנתבע תחילה, היכי דמי דקא זילי נכסי.
<h2>דף מז:</h2>
הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות ונגחו שורו של בעל הבית או שנשכו כלבו של בעל הבית ומת פטור, נגח שורו שור של בעל הבית חייב, נפל לבור והבאיש את מימיו חייב, היה אביו או בנו בתוכו משלם את הכופר, ואם הכניס ברשות בעל הבית חייב, רבי אומר בכולן פטור, עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור. אמר רבא (מ"ח:) לא שנו אלא שהבאיש מגופו אבל הבאיש מריחו הוה ליה גרמא, וגרמא בנזקין פטור. אם הכניס ברשות בעל החצר חייב ר' אומר בכולן פטור עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור. איתמר רב הונא אמר רב הלכה כתנא קמא, ושמואל אמר הלכה כרבי, והילכתא כשמואל. תנו רבנן כנוס שורך ושמרו, הזיק חייב הוזק פטור, אני אשמרנו, הוזק חייב הזיק פטור.
<h2>דף מט.</h2>
אמר רב פפא שור שנגח את השפחה ויצאו ילדיה, משלם דמי וולדות, דאמר ליה חמרא מעברתא הוא דאזיק, שנאמר (בראשית כ"ב, ה') שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור. כיצד שמין דמי ולדות ושבח וולדות, שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה.
<h2>דף מט:</h2>
אמר רבא משכונו של ישראל ביד הגר ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו, מוציאין אותו מידו, מאי טעמא, מעידנא דמית גר פקע ליה שיעבודיה.
<h2>דף נ.</h2>
תנו רבנן חפר ופתח ומסר לרבים פטור, חפר ופתח ולא מסר לרבים חייב, וכך היה מנהגו של חנניה חופר שיחין שהיה חופר ופותח ומוסר לרבים, וכששמעו חכמים בדבר אמרו קיים זה הלכה זו, ותו לא, אלא אף זה קיים הלכה זו. מאי מסר לרבים, דיהיב להו נטולא. תנו רבנן (נ':) לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים, ומעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים, מצאו חסיד אחד אמר לו ריקה מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שהיא שלך, ליגלג עליו, לימים נצרך אותו אדם ומכר את שדהו והיה מהלך באותה רשות הרבים ונכשל באותן אבנים אמר יפה אמר לי אותו חסיד מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שהיא שלך.
<h2>דף נא:</h2>
א"ר אלעזר המוכר בור לחבירו כיון שמסר לו דליו קנה. במאי, אי בכספא ליקני בכספא אי בחזקה ליקני בחזקה, לעולם בחזקה וצריך למימר ליה לך חזק וקנה, וכיון שמסר לו דליו לא צריך למימר ליה לך חזק וקנה. א"ר יהושע בן לוי המוכר בית לחבירו כיון שמסר לו (נ"ב.) מפתח קנה. במאי, אי בכספא ליקני בכספא אי בחזקה ליקני בחזקה, לעולם בחזקה וצריך למימר ליה לך חזק וקני וכיון שמסר לו מפתח כמאן דאמר ליה לך חזק וקנה דמי. אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי ינאי המוכר עדר לחבירו כיון שמסר לו משכוכית קנה. במאי, אי במסירה נקני במסירה אי במשיכה נקני במשיכה, לעולם במשיכה וצריך למימר ליה לך משוך וקנה וכיון שמסר לו משכוכית לא צריך למימר ליה לך משוך וקנה. מאי משכוכית, הכא תרגימו כרכושתא, רבי יעקב אמר עיזא דאזלא בריש עדרא, כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא כדרגיז רעיא על עאניה עביד להו נגודא סמיתא.
<h2>דף נה:</h2>
הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצאת והזיקה פטור, לא נעל בפניה כראוי ויצאת והזיקה חייב, נפרצה בלילה או שפרצוה ליסטים יצאת והזיקה פטור, הוציאוה ליסטין ליסטין חייבין. תנו רבנן איזה הוא כראוי ואיזה הוא שלא כראוי, דלת ויכולה לעמוד ברוח מצויה זה הוא כראוי, אין יכולה לעמוד ברוח מצויה זה הוא שלא כראוי. תניא אמר ר' יהושע ארבעה דברים העושה אותן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, ואילו הן הפורץ גדר לפני בהמת חבירו והכופף קמתו של חבירו לפני הדליקה והשוכר עידי שקר להעיד והיודע בעדות לחבירו ואין מעיד לו.
באיזה משלמת מה שהזיקה, שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה, רבי שמעון אומר אכלה פירות גמורין משלמת פירות גמורין אם סאה סאה ואם סאתים סאתים, והלכה כרבי שמעון. (נ"ח:) היכי שיימינן, רבי יוסי ברבי חנינא אמר סאה בששים סאין, חזקיה אמר קלח בששים קלחים, דבי רבי ינאי אמרי תרקב בששים תרקבין. ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה, אתא לקמיה דריש גלותא אמר ליה לדילי חזיין לי ותלת תלת בקינא הוו קיימי ושויאן מאה זוזי, זיל הב ליה תלתין ותלתא ותילתא, אמר אנא בהדי דבי ריש גלותא דדייני דינא דפרסאי למה לי, אתא לקמיה דרב נחמן, אמר בששים. (נ"ט.) רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי עובדא כוותיה דרב נחמן בששים, שמו דיקלא על גב קטינא דארעא, והלכתא כרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע בדיקלא ארמא, והילכתא כוותיה דריש גלותא בדיקלא פרסא. (נ"ט:) אלעזר זעירא הוה סיים מסאני אוכמי וקאי בשוקא דנהרדעא, אשכחוה דבי ריש גלותא אמרו ליה מאי טעמא סיימת מסאני אוכמי, אמר להו קא מאבילנא על ירושלם, אמרו ליה חשיבת כולי האי לאבולי על ירושלם, סבור יהירא הוא חבשוה, אמר להו גברא רבא אנא, אמרו ליה מאן יימר כוותך, אמר להו או אתון בעו מינאי מילתא או אנא איבעי מינכו מילתא, אמרו ליה בעי את, אמר להו האי מאן דקץ כופרא מדיקלא דחבריה מאי משלם, משלם דמי כופרא והא הויאן תמרי, משלם דמי תמרי והא נתרי בזיקא, אמרו ליה אימא איזי את, אמר להו בששים, אמרו ליה מאן יימר כוותך, הא שמואל חי ובית דינו קיים, אתו שיילוה לשמואל אמר להו בששים, שבקוה. רבי שמעון אומר אכלה פירות גמורין משלמת פירות גמורין אם סאה סאה ואם סאתים סאתים, אמר רב הונא בר חייא אמר רב ירמיה בר אבא רב דן כרבי מאיר ופסק הלכה כרבי שמעון, רבי שמעון הא דאמרן, רבי מאיר דתניא כתב לראשון ולא חתמה לו לשיני וחתמה לו איבדה כתובתה דברי רבי מאיר, ר' יהודה אומר יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי אתם מה לכם עלי.
<h2>דף נו:</h2>
איתמר שומר אבידה, רבה אמר כשומר חנם רב יוסף אמר כשומר שכר. רבה אמר כשומר חנם מאי הנאה קא מטי ליה, רב יוסף אמר כשומר שכר על כורחיה שעבדיה רחמנא, והילכתא כרב יוסף.
<h2>דף סב.</h2>
אמר רבא הנותן דינר זהב לאשה ואמר לה הזהרי בו של כסף הוא, הזיקתו משלמת דינר של זהב, דאמר לה מאי הוה לך גביה דאזיקתיה, פשעה בו אינה משלמת אלא דינר של כסף, מאי טעמא, דאמרה ליה נטירותא דכספא קבילי עלאי דדהבה לא קבילי עלאי. אזל רב מרדכי אמרה לשמעתא קמיה דרב אשי אמר ליה אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה, ומודה רבי יהודה לחכמים שאם השאילו מקום להגדיש והגדיש והטמין שאין משלם אלא או גדיש של חטין או גדיש של שעורין, אבל השאילו מקום להגדיש חיטים והגדיש שעורין שעורין והגדיש חיטין חיטין וחיפן בשעורין שעורין וחיפן בחיטין אינו משלם אלא דמי שעורין בלבד, דאמר ליה נטירותא דשערי קבילי עלאי דחיטי לא קבילי עלאי, הכא נמי אמרה ליה נטירותא דכספא קבילי עלאי דדהבא לא קבילי עלאי.
<h2>דף סה.</h2>
ואמר רבא האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא הוה שויא זוזא ולבסוף הויא שויא ארבעה זוזי, שתייה או תברה משלם ארבעה זוזי. מאי טעמא, כיון דאי לא תברא ואי לא שתייה הוה הדרה למרה כיוקרא, אישתכח כמאן דקא גזל השתא דמי. ודאי איתבר ממילא משלם זוזא, השתא לא קא עביד מעשה והא לא גזיל, אמאי קא מחייב ליה מר אגזילה קמא, גזילה קמא זוזא הוה שויא.
<h2>דף סז.</h2>
הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגד משלם כשעת הגזילה, גזל פרה מעוברת וילדה רחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל הטעונה ליגזז, גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה רחל ונטענה אצלו וגזזה משלם כשעת הגזילה, וכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה. אמר רב חסדא א"ר יוחנן (ס"ז.) מנין לשינוי מעשה שהוא קונה, שנאמר (ויקרא ה', כ"ג) והשיב את הגזילה אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואי לא דמים בעלמא הוא דבעי לשלומי, והאי מיבעי ליה על גזל שלו מוסיף ואין מוסיף חומש על גזל אביו, אם כן ליכתוב קרא גזילו מאי הגזילה, ש"מ תרתי. איכא דאמרי אמר רב חסדא אמר רבי יוחנן מנין לשינוי שאינו קונה, שנאמר והשיב את הגזילה מכל מקום, והכתיב אשר גזל, ההוא מיבעי ליה על גזילו שלו מוסיף חומש ואין מוסיף חומש על גזל אביו.
אמר עולא מנין לייאוש שאינו קונה, שנאמר (מלאכי א', י"ג) והבאתם גזול את הפסח ואת החולה גזול דומיא דפסח מה פסח דלית ליה תקנתא כלל אף גזול נמי לית ליה תקנתא כלל, ולא שנא לפני ייאוש ולא שנא לאחר ייאוש. רבא אמר (ס"ז:) מהכא (ויקרא א', ג') קרבנו ולא הגזול, אימת אי נימא לפני ייאוש פשיטא למה לי קרא, אלא לאו לאחר ייאוש, וש"מ ייאוש לא קני, והא רבא דאמר דגזל קרבן חבריה, איבעית אימא הדר ביה, איבעית אימא חדא מינייהו רב פפא אמרה.
<h2>דף ע.</h2>
אמרי נהרדעי כל אדרכתא דלא כתיב בה זיל דון זכי והנפק לנפשך לאו אדרכתא היא. אמר אביי ואי כתב בה למחצה לשליש ולרביע שפיר דמי, דמגו דמשתעי דינא בפלגא משתעי נמי בכולא. אמר אמימר ואי תפש כי זכי לא מפקינן מיניה, רב אשי אמר כיון דכתב ליה כל דמתענית מן דינא עלאי, שליחא שוייה ותפשיה ולא כלום, ואיכא דאמרי משמיה דרב אשי שותפא שוויה דאי תפש פלגא לא מפקינן. וכי כתבינן אדרכתא אמקרקעי הוא דכתבינן, מאי טעמא, דקרקע אינה נגזלת ומידי דאיתיה הוא וכל היכא דאיתיה ברשותא דמרה קיימא ומצי מקני לה, אבל על מטלטלי לא כתבינן, מאי טעמא, דליתנון ברשותיה ושליח לא קני ולא כלום, דאמרי נהרדעי לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי, אמר ליה רב אשי לאמימר מאי טעמא, משום דרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו. הילכך, אדרכתא אמטלטלי לא כתבינן, ואי אקנינון ליה על גב מקרקעי קני (ק"ד:) כדרב פפא, דרב פפא הוה ליה תליסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה וכי אתא נפק לאפיה עד תווך. וגברא דמורכין ליה לית ליה רשותא לאורוכי איניש אחרינא בדוכתיה, דכי הימניה קמא הימניה לההוא, בתרא לא הימניה, ועוד הא קא אמרינן אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, ואי יהיב ליה לאורוכי מוריך. וכי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי דוקא אמלוה אבל אפקדון ברשותא דמריה קאי וכתבינן אורכתא עליה, ואיכא דאמרי אמרי נהרדעי לא כתבינן אורכתא אפיקדונא דכפריה אבל פיקדונא דלא כפריה כתבינן. [פסק] והכי אמור רבנן משום מר רב יהודאי דמאן דמוריך חבריה ובתר דיהב ליה אורכתא מימלך ובעי לבטולי ומוריך איניש אחרינא, אית ליה רשותא, דהילכתין קיימא לן דשליחא שוויה. ומאן דמוריך לחבריה ודחיל דילמא שקיל להון אמר ליה בההיא שעתא דקא מוריך ליה באנפי סהדי דאנא קא משוינא לך שליח לאתויי לי כן וכן זוזי דאית לי בדוך פלן.
<h2>דף עט.</h2>
ומאן דגזל מידי מחבריה ואיתניס אי בעלי חיים כי אורחיהו, ברשותא דגזלן קיימי לעניין אונסין ומחייב לשלומי, והני מילי דאגבהיה אגבוהי אינמי דמשכיה ואפקיה מרשותא דמריה, אבל היה מושכו ויוצא ומת ברשות בעלים, פטור, הגביהו או שהוציאו מרשות בעלים ומת, חייב.
איתמר א"ר אלעזר כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים, וכשם שקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה כך שכירות נקנית בכסף בשטר ובחזקה. שכירות דמאי אי נימא דמטלטלי, מטלטלי בני שטרא נינהו, אמר רב חסדא שכירות קרקע.
<h2>דף פד.</h2>
ההוא חמרא דקטע ידא דינוקא, אתא לקמיה דרב פפא בר שמואל אמר להו זילו שיימו ליה ארבעה דברים, א"ל רבי אבא והא חמשה תנן, א"ל לבר מנזקיה קאמינא, א"ל והא חמור כשור ושור אינו משלם אלא חצי נזק, אמר ליה זילו הבו ליה פלגו ניזקא, והא כעבדא בעי מישמייה, אמר ליה אנא נמי כעבדא קאמינא, אמר להו אבוה דינוקא לא ניחא לי דשיימיתון ליה כעבדא דזילא בי מילתא, אמרו ליה והא קא מחייבת ליה לינוקא, לכי גדיל מפייסנא ליה מדילי. ההוא תורתא דלס ידא דינוקא, אתו לקמיה דרבא אמר להו זילו שיימוה כעבדא כמה הוה שוי וכמה פחית, אמרי ליה רבנן לרבא והא מר הוא דאמר אדם באדם ואדם בשור אין גובין אותו בבבל, אמר להו דאי תפס קא אמינא, למימרא דאע"ג דאין גובין אותו בבבל אי תפס לא מפקינן מיניה, וכן בקנסא וכן אדם באדם דחייב בחמשה דברים היכא דתפש לא מפקינן מיניה.
<h2>דף פו:</h2>
המבייש את הסומא חייב. מתניתין דלא כר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר סומא אין לו בושת וכן היה ר' יהודה פוטרו מגלות וממלקות וממיתת בית דין. תניא אידך ר' יוסי אומר סומא אין לו בושת וכן היה ר' יהודה פוטרו מכל מצות שבתורה. אמר רב יהושע בריה דרב אידי (פ"ז.) מאי טעמא דר' [יהודה] דכתיב (דברים ו', א') אלה המצות והחקים וגו' כל היכא דאיתיה במשפטים איתיה במצות היכא דליתיה במשפטים ליתיה במצות. אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דאמר לי הלכה כר' יהודה דאמ' סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן, דאמינא לא מפקידנא, כיון דשמעתה להא דאמר ר' חנינא גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה מאן דאמר לי אין הלכה כר' יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן. ולית הילכתא כר' יהודה.
<h2>דף פז.</h2>
חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן חייב הן שחבלו באחרים פטורין, העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין, ומשלמין לאחר זמן, נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם.
<h2>דף פח:</h2>
אימיה דרב שמואל בר אבא מאקרוקניא אינסיבא ליה לרבי אבא אקניתינהו לניכסי לרב שמואל בר אבא ברה, בתר דשכיבא אזל רב שמואל בר אבא קמיה דרבי ירמיה בר אבא אוקמיה בנכסיה, אזל רבי אבא אמרה קמיה דרבי אושעיא, אזל רבי אושעיא אמרה קמיה דרב יהודה, אמר ליה הכי אמר שמואל האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות, אהדרוה לקמיה דרבי ירמיה בר אבא אמר להו אנא מתניתא ידענא, דתנן הכותב כל נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שכתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב, מכר האב מכורין עד שימות האב, מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב, מכי מיית האב מיהא קנה לוקח, ואי ס"ד קניין פירות כקניין הגוף דמי אמאי קנה לוקח לא עבד ולא כלום, אהדרוה לקמיה דרב יהודה אמר להו הכי אמר שמואל זו אינו דומה למשנתינו וקיימא לן כדשמואל וכתקנת אושא.
<h2>דף פט.</h2>
מעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ונתן לה כתובתה והיא תחתיו ומשמשתו, אין אומרין ישלמו לה כל כתובתה אלא טובת הנאת כתובתה, ואיזו היא טובת הנאת כתובתה, אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו שאם נתארמלה או נתגרשה ואם מתה יירשנה בעלה. אמר רבא הילכתא טובת הנאה דאשה הויא ואין הבעל אוכל פירות, מאי טעמא, חד פירא תקינו ליה רבנן פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן.
<h2>דף צ.</h2>
התוקע לחבירו נותן לו סלע, רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי מנה. סטרו נותן לו מאתים זוז, לאחר ידו נותן לו ארבע מאות זוז, צרם באזנו תלש בשערו רקק והגיע בו הרוק העביר טליתו ממנו ופרע ראש האשה נותן ארבע מאות זוז, הכל לפי כבודו. (ל"ז.) חנן בישא תקע ליה לההוא גברא, אתא לקמיה דרב הונא אמר ליה זיל הב פלגא דזוזא, הוה איכא זוזא מכא בהדיה ולא קא נפיק, תקע ליה אחרינא ויהביה ניהליה. (כ"ז:) שלח ליה רב חסדא לרב נחמן הרי אמרו לרכובה שלש לבעיטה חמש לסנוקרת שלש עשרה.
<h2>דף צא.</h2>
המבעית את חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, כיצד, תקע באזנו וחרשו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. אחזו ותקע באזנו וחרשו חייב. (תוספתא פ"ט) הכהו באחר ידו בלוח בנייר בעורות שאינן עבודין בטומום של שטרות שבידו נותן לו ארבע מאות זוז, לא מפני שמכה של צער אלא מפני שמכה של בזיון, שנאמר (תהלים ג', ח') כי הכית את כל איבי לחי ואומר (מיכה ד', י"ד) בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל ואומר (ישעיהו נ', ו') גוי נתתי למכים ולחיי למרטים.
שמעון התימני אומר מה אגרוף מיוחד דבר המסור לעדה ולעדים, ש"מ יש אומד לנזקין.
<h2>דף צג.</h2>
ההוא ארנקא דצדקה דאתא לפומבדיתא אפקדיה רב יוסף גביה דההוא גברא אתו גנבי שקלוה מיניה, חייביה רב יוסף, אמר ליה אביי לשמור ולא לחלק לעניים תנן, אמר ליה עניי דפומבדיתא מיקץ קיץ להו.
<h2>דף צד.</h2>
תניא כלל זה אמר רבי שמעון בן אלעזר כל שבח שהשביח גזלן ידו על העליונה, רצה נוטל שבחו רצה אומר לו הרי שלך לפניך, מאי קאמר, הכי קאמר השביח נוטל שבחו, כחש אומר לו הרי שלך לפניך. מאי שנא כחש דאמרינן שינוי במקומו עומד וכי כחש אמרינן ברשותא דמריה כחש, אי הכי השביח נמי אמרינן ברשותא דמריה השביח, אלא מפני תקנת השבים. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי שמעון בן אלעזר, והני מילי בכחשא דהדר. אמר רבא (צ"ו.) גזל והשביח ומכר גזל והשביח והוריש, מה שהשביח מכר ומה שהשביח הוריש. בעי רבא השביח לוקח מהו בתר דבעיא הדר פשטה מה מכר לו ראשון לשיני כל זכות שתבוא לידו.
<h2>דף צד:</h2>
ת"ר הגזלנין ומלוי ריביות שהחזירו אין מקבלין מהם מהם המקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו, א"ר יוחנן בימי ר' נשנית משנה זו דתנן מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה אמרה לו אשתו ריקה אם אתה עושה תשובה אפילו אבנטך אינו שלך, ונמנע אותו האיש ולא עשה תשובה, באותה שעה אמרו הגזלנין ומלוי ריביות שהחזירו אין מקבלין מהם וכל המקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו. מיתיבי הרועים והגבאין והמוכסין תשובתן קשה ומחזירין למכירין, מחזירין ואין מקבלין מהם, וכי מאחר שאין מקבלין מהם למה מחזירין, לצאת ידי שמים, אי הכא אמאי תשובתן קשה, ועוד אימא סיפא ושאין מכירין יעשו בהן צורכי ציבור, מאי צורכי ציבור אמר רב חסדא בורות שיחין ומערות, לא קשיא כאן קודם תקנה וכאן לאחר תקנה. והשתא דאמר רב נחמן כאן בגזילה קיימת כאן בגזילה שאינה קיימת, הכא נמי כאן בגזילה קיימת כאן בגזילה שאינה קיימת. הרי אבנט דגזילה קיימת, דמי אבנט. (צ"ה.) וכל היכא דגזילה קיימת לא עבוד רבנן תקנתא והרי מריש דגזילה קיימת ותנן על מריש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו מפני תקנת השבים טעמא דמפני תקנת השבים הא לאו הכי הדר בעיניה, התם נמי כיון דאיכא פסידא דבירה שויה רבנן כגזילה שאינה קיימת.
<h2>דף צו:</h2>
גזל בהמה והזקינה עבדים והזקינו משלם כשעת הגזילה, ר' מאיר אומר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך. גזל מטבע ונסדק פירות והרקיבו יין והחמיץ משלם כשעת הגזילה, מטבע ונפל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח בהמה ונעברה בה עבירה או שנפסלה מעל גבי המזבח או שהיתה יוצאה ליסקל אומר לו הרי שלך לפניך. אמר רב פפא לא הזקינה ממש אלא אפילו כחשה, והא אנן הזקינה תנן, הא קמ"ל כחשה דומיא דהזקינה דלא הדרא בריא. א"ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי הכי אמרינן משמיה דר' יוחנן אפילו גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה שינוי בידו וקנאו, א"ל לא תחליף גברי ההיא משמיה דר' אילעא איתמר, דא"ר אילעא גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה שינוי בידו וקנאו, טבח ומכר שלו הוא טובח שלו הוא מוכר. ר"מ אומר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך, א"ר חנינא בר אבימי הלכה כר"מ, ורב שביק רבנן ועביד כר"מ, אמרי משום דבריתא איפכא תניא, ורב שביק מתניתין ועביד כבריתא, אלא רב גמריה גמיר והכי קא"ל למאי דאפכיתו ותניתו הלכה כרבי מאיר.
<h2>דף צז.</h2>
איתמר המלוה את חבירו על המטבע ונפסל המטבע אמר רב נותן לו מטבע היוצא באותה שעה, ושמואל אמר יכול לומר לו לך והוציאו במישן. אמר רב נחמן מסתברא מילתא דשמואל דאית ליה אורחא למישן אבל לית ליה אורחא למישן לא.
<h2>דף צז:</h2>
בעא מיניה רבא מרב חסדא המלוה את חבירו על המטבע והוסיפו עליו מהו, אמר לו נותן לו מטבע היוצא באותה שעה, ואפילו כתרטא, אמר ליה אין, ואפילו כנפיא, א"ל אין, והא קא זילי פירי, אלא אמר רב אשי חזינן אי מחמת תרעא זול לא מנכי ליה ואי מחמת טיבעא זול מנכי ליה, והא קא שבח לעניין נסכא, (צ"ח.) אלא כי הא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע שעור בזוזי דאגרדמים טייעא עד עשרה בתמניא, והכי אסיקו רבנן בתראי בסיומא דמתיבתא כסיומא דרב הונא בריה דרב יהושע.
<h2>דף צח:</h2>
אמר רבא השורף שטרותיו של חבירו פטור, מאי טעמא, דא"ל ניירא בעלמא קלאי מינך. מתקיף לה רמי בר חמא היכי דמי, אי איכא עדים דידעי מאי דהוה כתיב ביה בשטרא ליכתבו ליה שטרא אחרינא, ואי דליכא עדים אנן מנא ידעינן, אמר רבא תהא במאמינו. אמר אמימר האי מאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה כשטרא מעליא, ומאן דלא דיין דינא דגרמי מגבי ביה דמי ניירא בעלמא, הוה עובדא וכפייה רפרם לרב אשי ואגבי ביה ככשורא לצלמא.
נתן לאומנין לתקן וקילקלו חייבין לשלם, נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן וקלקל חייב לשלם, הבנאי שקיבל עליו את הכותל לסתרו ושבר את האבנים או הזיק חייב לשלם, היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר חייב לשלם, אם מחמת המכה חייב. אמר רב אשי לא שנו אלא שנתן לחרש שידה תיבה ומגדל לנעץ בהן מסמר ונעץ בהן ושברן, אבל נתן עצים לחרש לעשות מהן שידה תיבה ומגדל ושברן פטור, מאי טעמא, אומן קונה בשבח כלי ואין לו אלא דמי עצים בלבד.
<h2>דף צט:</h2>
המראה דינר לשולחני ונמצא רע, תני חדא אם אומן פטור אם הדיוט חייב, ותניא אידך בין אומן בין הדיוט חייב, אמר רב פפא הא דתניא אומן פטור כגון דנבו ואיסור דלא צריכי למילף כלל, ואלא דנבו ואיסור במאי טעו, טאו בסיכתא חדתי ההיא שעתא דנפיק מתותי סיכתיה. ההיא איתתא דאחויא דינרא לרבי חייא א"ל מעליא הוא, לסוף אחויתיה ואמרו לה ביש הוא ולא קא נפיק, אתאי לקמיה דר' א"ל לר' חייא זיל חלפיה ניהלה וכתוב אפינקסיך דין עסק ביש, ולאו משום דהילכתא היא אלא לפנים משורת הדין עבד בהדה. והילכתא אומן פטור הדיוט חייב.
<h2>דף קג.</h2>
רב כהנא יהב זוזי אכיתנא לסוף אייקר, זבניה ניהליה מריה דכיתנא, אתא לקמיה דרב אמר מי איזיל אישקול זוזאי, א"ל אי קא מזבני ליה אמרי ליה דהאי כיתנא דכהנא הוא זיל שקול, ואי לא לא תשקול. רב לטעמיה דאמר רב עושין אמנה בפירות ואין עושין אמנה בדמים, ור' ינאי אמר (ב"מ ס"ג.) מה לי הן ומה לי דמיהן, והלכה כר' ינאי.
ומאן דגזל ועבד תשובה מהדר ממונא למריה ומיכפר ליה, ואי מית ליה נגזל מהדר ממונא ליורשיו ומיכפר ליה, וכי מהדר ליה לההוא נגזל מתבעי ליה לאחולי גביה כי היכי דלא ניתמנע מלמיעבד תשובה, והא לאחר תקנה.
<h2>דף קג:</h2>
ומאן דגזל מידי מחבריה בציר משוה פרוטה לאו גזל הוא ולא מחייב לשלומי, דקים להו לרבנן דפחות משוה פרוטה אחולי מחילי ישראל גבי הדדי, ואי איכא איניש דקפיד ולא מחיל בטלה דעתו אצל כל אדם.
הגוזל את חבירו ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי, נשבע לו אין, לא נשבע לו לא, מני מתניתין לא ר' טרפון ולא ר' עקיבא, דתניא גזל אחד מחמשה בני אדם ואינו יודע מאיזה מהן גזל וכל אחד ואחד אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהם ומסתלק דברי ר' טרפון, ר' עקיבא אומר לא זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד, לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו, אבל נותן לשליח בית דין, ואם מת יחזיר ליורשיו, נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש, מחיל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש, מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן אינו צריך לילך אחריו, ואמרינן עלה (ק"ה.) אמר רב פפא לא שנו אלא שאין גזילה קיימת אבל גזילה קיימת צריך לילך אחריו חיישינן שמא תיקר, אלמא אע"ג דמעיקרא לא הוה ביה שוה פרוטה כיון דלבסוף איקר ברשותא דמריה קיימא ומיחייב לאהדורה, דאפילו ללישנא בתרא דרב פפא דאמר לא תימר הני מילי שאין גזילה קיימת אבל גזילה קיימת לשמא תיקר לא חיישינן, ואפילו רב פפא לא קאמר אלא לא חיישינן לשמא תיקר הא ודאי איקר חיישינן.
גזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן גזל וכל אחד ואחד אומר אותי גזל, מניח גזילה ביניהן ומסתלק דברי ר' טרפון, ר' עקיבא אומר לא זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד. א"ר שמעון בן אלעזר לא נחלקו ר' טרפון ור' עקיבא על שלקח מקח מחמשה בני אדם ואינו יודע מאיזה מהן לקח וכל אחד אומר ממני לקח שמניח דמי מקח ביניהם ומסתלק, לא נחלקו אלא שגזל אחד מחמשה, שר"ט אומר מניח גזילה ביניהן ומסתלק, ור' עקיבא אומר לא זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד. ומקשינן ואי בדאישתבע מה לי לקח מה לי גזל, ועוד מתיב רבא מעשה בחסיד אחד שלקח מקח משני בני אדם ולא היה יודע מאיזה מהן לקח ובא לפני רבי טרפון ואמר לו הנח דמי מקח ביניהם והסתלק, ובא לפני ר' עקיבא אמר לו אין לך תקנה עד שתשלם לכל אחד ואחד דמי מקחו, ומשנינן לעולם ר' טרפון היא, ומודה ר' טרפון היכא דאישתבע והודה, דכתיב (ויקרא ה', כ"ד) לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו.
<h2>דף קה.</h2>
והיכא דגזל מידי מחבריה דמעיקרא הוה שוה פרוטה ולבסוף זל, מיחייב לאהדוריה ליה, דאמר רבא גזל שלש אגודות בשלש פרוטות והוזלו ועמדו על שתים והחזיר לו שתים חייב להחזיר לו אחת, ותנא תונא גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך, טעמא דאיתיה בעיניה אבל ליתיה בעיניה משלם תשלומי מעליי, אלמא אע"ג דהשתא לאו ממונא הוא כיון דמעיקרא ממונא הוה בעי שלומי, הכא נמי כיון דלא שויא פרוטה ומעיקרא הוה שויא פרוטה מיחייב לאהדוריה. והיכא דגזל מידי מחבריה דשוי פרוטה ואהדר ליה פלגיה מיחייב לאהדורי ליה פלגא אחרינא, דבעי רבא גזל שתי אגודות בפרוטה והחזיר לו אחת מהן מהו, בתר דבעי הדר פשטה גזילה אין כאן השבה אין כאן, אלא מצות השבה אין כאן, אלמא עד דמהדר ליה לכוליה לא קיים ליה מצות השבה.
<h2>דף קיא:</h2>
הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורין מלשלם, ואם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם. תני רבי אושעיא הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם, והמניח לפניהם, אם גזילה קיימת חייבין, אין גזילה קיימת פטורין, ואם הניח לפניהם אחריות נכסים חייבין לשלם. (קי"ג.) בעא מיניה רב כהנא מרב שולחן ואוכל עליו מיטה ומיסב עליה מהו, אמר ליה (משלי ט', ט') תן לחכם ויחכם עוד.
<h2>דף קיב:</h2>
אמר רבי אסי א"ר שבתי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין, קבלה מיניה רבי יוסי ברבי חנינא כגון שהיה הוא חולה או שהיו עדיו חולים או שהיו מבקשין לילך למדינת הים ושלחו לו ולא בא. אמר רב יהודה אמר שמואל מקבלין עדים שלא בפני בעל דין, אמר מר עוקבא לדידי מיפרשא ליה מיניה דמר שמואל כגון דפתחו ביה בדיניה ולא אתא, הא לא פתחו בדיניה מצי משתמיט ואמר לבית דין הגדול אזילנא, אי הכי כי פתחי ביה בדיניה נמי אמר לבית דין הגדול קא אזילנא, אלא אמר רבינא כגון דנקיט ריסקא מבית דין הגדול.
אמר רבא הילכתא מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין ואפילו עומד וצווח, ואי אמר קבעו לי זמנא דאיזיל אייתי סהדי דמרעיא ליה לשטריה קבעינן ליה שיני וחמישי ושיני, אי אתא אתא, לא אתא כתבינן פתיחא עליה ומשמתינן ליה תשעין יומי, תלתין יומי קמאי לא נחתינן לניכסיה דאמרינן קא טרח אזוזי, מציעאי לא נחתינן לנכסיה דאמרינן דילמא לא אשכח למיזף וקא טרח מזבין, בתראי לא נחתינן לניכסיה אמרינן לוקח גופיה טרח אזוזי, מכאן והילך אי אתא אתא, לא אתא כתבינן אדרכתא אניכסיה, והני מילי דקא מישתמיט אישתמוטי דאמר אתינא אתינא, אבל אמר לא אתינא מאלתר כתבינן אדרכתא אניכסיה, והני מילי מלוה אבל פיקדון מאלתר כתבינן אדרכתא אניכסיה. וכי כתבינן אמקרקעי אבל אמטלטלי לא כתבינן, חיישינן שמא תכסיף. וכי כתבינן אדרכתא מודעינן ליה, והני מילי דמקרב אבל דמרחק לא, ואי איכא קרובים אינמי שייראתא דאזלן ואתיין, מעכבינן ליה, ועד כמה, עד תריסר ירחי שתא, כי הא דרבינא שהייה למר אחא בר סמא תריסר ירחי שתא עד דאזל ואתא שליחא לבי חוזאי, ולא היא, מר אחא בר סמא אלמא הוה דאי נפיל אדרכתא לידיה לא מצי לאפוקה מיניה, אלא כגון דאזל שליחא בתלתא בשבא ואתי לארבעה ולחמשה קאי בדינא.
אמר רבא שליחא דבי דינא מהימן כבי תרי, והני מילי לשמותי אבל לפתיחא אפוקי ממונא הוא, דבעי למיתב זוזא דפתיחא. אמר רבא יהבינן זמנא אפומא דאיתתא ואפומא דשיבבי, והני מילי דליתיה במתא, אבל איתיה במתא לא, אמרי אשכחיה שליחא וא"ל, וכי ליתיה במתא נמי לא אמרן אלא דאתא ביומיה אבל לא אתא ביומיה לא, מאי טעמא, משתלי ולא אמרי ליה. ואע"ג דאתא ביומיה לא אמרן אלא דלא חליף אבבא דבי דינא, אבל חליף אבבא דבי דינא אמרי אשכחיה שליחא דבי דינא וא"ל, והני מילי ביומיה אבל למחר וליומא אחרא אישתלויי מישתלי. ואמר רבא האי מאן דלא אתא לדינא וכתבי עליה פתיחא, לא קרעינן ליה לפתיחא ועד דציית דינא לא קרעינן ליה לפתיחא, ולא היא, מן כדאמר צייתנא דינא קרעינן ליה לפתיחא.
<h2>דף קיג.</h2>
אמר רב חסדא קובעין זמן שיני וחמישי ושיני וזמנא דבתר זמנא ועד למחר לא כתבינן פתיחא. רב אשי איקלע לבי רב כהנא חזא ההיא איתתא דאזמנוה לדינא לצפרא וקא כתבין עלה פתיחא לפניא, אמר ליה לא סבר לה מר להא דרב חסדא, א"ל מורדת הויא. אמר רב לא יהבינן זמנא לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי ולא במעלי שבי ולא במעלי יומי טבי, אבל מניסן לבתר ניסן ומתשרי לבתר תשרי יהבינן. ממעלי שבתא לבתר שבתא לא יהבינן, דילמא אתי לאיטרודי בשבתא. אמר רב נחמן לא יהבינן זמנא לא לבני כלה בכלה ולא לבני ריגלי בריגלי, כי הוו אתו לקמיה דרב נחמן אמר להו לדידכו כניפנא להו. והאידנא דאיכא רמאי חיישינן.
תנו רבנן ישראל וגוי שבאו לפניך לדין אם אתה יכול לזכותו בדיני ישראל זכהו ואמור לו כך דיננו, בדיני אומות העולם זכהו ואמור לו כך דינכם, ואם לאו באין עליו בעקיפין דברי ר' ישמעאל, ר' עקיבא אומר אין באין עליו בעקיפין מפני קדוש השם.
<h2>דף קיג:</h2>
אמר רב ביבי בר גוזלא א"ר שמעון חסידא גזל גוי אסור אבידתו מותרת, גזלו אסור כדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב מנין לגזל גוי שהוא אסור, שנאמר (דברים ז', ט"ו) ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נתן לך, בזמן שמסורין בידך ולא בזמן שאין מסורין בידך, אבידתו מותרת, דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב מנין לאבידת גוי שהיא מותרת, שנאמר (שם כ"ב, ג') כן תעשה לחמורו וכן תעשה לכל אבידת אחיך לאחיך אתה מחזיר ואי אתה מחזיר אבידת גוי, ואימא הני מילי היכא דלא אתאי לידיה דלא מחייב למיטרח בהדיה כישראל אבל היכא דאתאי לידיה מיחייב לאהדורה, אמר רבינא אמר קרא (שם) ומצאתה דאתאי לידיה במשמע. תניא רבי פנחס בן יאיר אומר ובמקום שיש חילול השם אפילו אבידתו נמי אסורה. אמר שמואל וטעותו מותרת כי הא דשמואל זבן לקנא דדהבא בכלל דפליזא [ג"א דפרזלא] מההוא גוי בארבע זוזי ואבלע ליה זוזא יתירא ואמר ליה חזי דעלך קא סמיכנא. רב כהנא זבן מאה ועשרין דני חמרא מההוא גוי בכלל מאה ואמר ליה חזי דעלך קא סמיכנא.
אמר רב הונא האי מאן דמשתכח בבי דרי פרע מנא דמלכא, והני מילי בשותפי אבל אריסי אפוקי ממונא הוא. ואמר רב בר מתא אבר מתא מיעבט, והני מילי בכולארא וכרגא דההיא שתא, אבל חליף לה שתא מאי דחליף חליף. ואמר רב הני דמידרו דירי בתוך התחום אסור ליקח מהם, חוץ לתחום מותר ליקח מהם, ואם היו בעלים מרדפין אחריהם אפילו חוץ לתחום נמי אסור.
<h2>דף קיד.</h2>
מכריז רבא ואיתימא רב הונא דסלקין לעילא ודנחתין לתחתא האי בר ישראל דידע ליה סהדותא לגוי אבר ישראל חבריה ואזל מסהיד ליה בי גוים משמתינן ליה, מאי טעמא, משום דמפקין ממונא אפומא דחד סהדא. והני מילי בחד אבל בתרי לא, וחד נמי לא אמרן אלא בדינא דמגיסתא, אבל בי דואר אינהו נמי מומתא רמו עליהו. אמר רב אשי האי בר ישראל דזבין ליה ארעא לגוי אמצרא דישראל חבריה משמתינן ליה, מאי טעמא, אי נימא משום דינא דבר מצרא, והאמר מר זבן מגוי וזבין לגוי לית בה משום דינא דבר מצרא, אלא משום דא"ל ארבעת לי אריא אמצראי, הילכך משמתינן ליה עד מקבל כל אונסא דאתי מחמתיה.
<h2>דף קיד:</h2>
אמר רבי יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה. ואשה וקטן בני עדות נינהו, אמר רב יהודה אמר שמואל הכא במאי עסיקנן כגון שהיו בעלים מרדפים אחריהם והן משיחין לפי תומן ואומרים מכאן יצא נחיל זה. אמר רב אשי אין משיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד. א"ל רבינא לרב אשי והא איכא נחיל של דבורים, א"ל בתקנתא דרבנן. ובדאוריתא לא, והאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באדם אחד שהיה משיח לפי תומו ואומר זכורני כשאני תינוק ומורכב על כתיפו של אבא והוציאוני מבית הספר והפשיטו את כותנתי והטבילוני לאכל בתרומה לערב, ורבי חנינה מסיים בה הכי וחביריי היו בדילים ממני והיו קורין אותי יוחנן אוכל חלות והעלהו רב לכהונה על פיו, א"ל בתרומה דרבנן. ודאוריתא לא, והא כי אתא רב חנא קרתינאה משתעי מעשה היה לפני רבי יהושע בן לוי ואמרי לה ר' יהושע בן לוי קמיה דרב מעשה באדם אחד שהיה משיח לפי תומו ואומר אני ואימא נשבינו לבין הגוים, כשיצאתי לשאב מים דעתי על אימא, ללקט עצים דעתי על אימא, והשיאה רב לכהונה על פיו, בשבויה הקילו.
המכיר כליו וספריו ביד אחר, אם יצא לו שם גניבה בעיר ישבע כמה הוציא ויטול, ואם לאו, לא כל הימנו, שאני אומר מכרן לאחר ולקחן זה ממנו. (קט"ו.) איתמר גנב ומכר ואחר כך הוכר הגנב רב משום רבי חייא אמר הדין עם הראשון, ר' יוחנן משום ר' ינאי אמר הדין עם השיני. אמר רב יוסף ולא פליגי כאן לפני ייאוש כאן לאחר ייאוש, ותרויהו אית להו דרב חסדא דאמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה. אמר רבא ואם גנב מפורסם הוא לא עשו בו תקנת השוק, והא חנן בישא דמפורסם הוה ועשו בו תקנת השוק, נהי דאיפרסם לבישותא לגניבותא לא איפרסם. איתמר גנב ופרע בחובו גנב ופרע בהיקיפו לא עשו בו תקנת השוק, מאי טעמא, דאמרינן ליה לאו אדעתא דהאי מידי דיהב לך יהבת ליה זוזי. משכנתא שוי חמשה בארבעה עשו בו תקנת השוק, שוי בשוי, אמימר אמר לא עשו, מר זוטרא אמר עשו. זביני שוי בשוי עשו, שוי מאה במאתי, רב ששת אמר לא עשו, רבא אמר עשו, והילכתא בכולהי עשו בו תקנת השוק בר מגנב ופרע בחובו גנב ופרע בהיקיפו דלא עשו בו תקנת השוק.
<h2>דף קטו.</h2>
אבימי בר נאזי חמוה דרבינא הוה מסיק ביה בההוא גברא ארבעה זוזי, אזל גנב גלימא איתי ליה, הדר יהיב ליה ארבעה זוזי אחרינא, אתו לקמיה דרבינא אמר ליה הנך ארבעה קמאי גנב ופרע בחובו הוה, ארבעה בתראי זיל הב ליה ושקול גלימך. מתקיף לה רב כהן ודילמא גלימא אגורי אגריה ניהליה בהנך ארבעה קמאי והנך בתראי הימוניה הימניה כי היכי דהימניה מעיקרא, אגלגל מילתא ומטאי לקמיה דרבא אמר להו הילכתא כרב כהן. ברשא גנב ספרא אזל זבניה לפפונא בתמנן זוזי, אזל פפונא זבניה לבר מחוזא במאה ועשרין, אמר אביי אזיל מארי ספרא יהיב ליה לבר מחוזא תמנן ושקיל ספריה, ואזיל בר מחוזא שקיל מפאפונא ארבעין. מתקיף לה רבא השתא לוקח מגנב עשו בו תקנת השוק לוקח מלוקח לא כל שכן, אלא אמר רבא אזיל מרי ספרא שקיל ארבעין מפפונא ותמנן מגנבא.
<h2>דף קטז.</h2>
ת"ר הרי שהיה בורח מבית האיסורין והיתה מעבורת לפניו ואמר לו טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו, דאמר לו משטה אני בך, ואם אמר לו טול דינר בשכרך והעבירני, נותן לו שכרו משלם. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא, אמר רמי בר חמא הכא בצייד השולה דגים מן הים עסיקנן דא"ל אפסידתן כוורי בזוזא.
שטף נהר חמורו וחמור חבירו שלו יפה מנה ושל חבירו יפה מאתים, הניח את שלו והציל את של חבירו אין לו אלא שכרו, ואם א"ל אציל את שלך ואתה תתן לי דמי שלי, חייב ליתן לו. בעא מיניה רב כהנא מרב ירד להציל ועלה שלו מאליו מהו, א"ל מן שמיא רחימו עילויה, כי הא דרב ספרא הוה קא אזיל בשירתא, לוינהו אריא, כל ליליא הוו שדו ליה חמרא דחד מינייהו, כי מטא ההוא יומא דשידו ביה חמרא דרב ספרא לא אתא, קדים רב ספרא לצפרא זכא ביה בחמריה, א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא למה לי למיזכא ביה פשיטא כי אפקריה אדעתא דאריא אפקריה אדעתא דכולי עלמא לא אפקריה, לא צריכא לרוחא דמילתא הוא דעבד. בעא מיניה רב מר' ירד להציל ולא הציל מהו, א"ל זו שאלה, אין לו אלא שכרו. איתיביה השוכר את הפועל להביא כרוב ודורמסקנין לחולה ובא ומצאו שמת או שהבריא נותן לו שכרו משלם, א"ל התם עבד שליח שליחותיה הכא לא עבד שליח שליחותיה.
<h2>דף קטז:</h2>
ת"ר שירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לטרפה מחשבין לפי ממון ואין מחשבין לפי נפשות, שכרו תייר מחשבין אף לפי נפשות, ולא ישנו ממנהג החמרין, ורשאין החמרין להתנות ביניהן כל מי שתאבד לו חמור נעמיד לו חמור אחר, אבד בבוסיא אין מעמידין לו, שלא בבוסיא מעמידין לו, ואם אמר תנו לי ואני אשמור אין שומעין לו, פשיטא, לא צריכא דאית ליה חמרא אחרינא, מהו דתימא מצי אמר להו הא קא מנטרנא, קמ"ל דאמרי ליה שניא נטירותא דחד מנטירותא דתרין. ת"ר ספינה שהיתה מהלכת בים ועמד עליה נחשול לטבעה והקלו ממשאה, מחשבין לפי משאוי ואין מחשבין לפי ממון, ולא ישנו ממנהג הספינה, ורשאין הספנין להתנות ביניהם כל מי שתאבד לו ספינה נעמיד לו ספינה אחרת, אבדה בבוסיא אין מעמידין לו, שלא בבוסיא מעמידין לו, פרש למקום שאין הספנין הולכין אין נזקקין לו, פשיטא, לא צריכא דביומי ניסן מרחקי חד אשלא וביומי תשרי מרחקי תרי אשלי ואזל ביומי ניסן כיומי תשרי, מהו דתימא דישיה נקיט, קמ"ל.
ת"ר שיירה שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס וטרפה ועמד אחד מהם והציל הציל לאמצע, ואם אמר לעצמי אני מציל, הציל לעצמו. היכי דמי, אי דיכולים להציל אפילו אמר נמי ולא כלום, אי בשאין יכולין להציל אפילו לא אמר נמי, אמר רמי בר חמא הכא בשותפין עסיקנן וכגון זה שותף חולק שלא מדעת חבירו, אמר, מיפלג פליג, לא אמר, לא פליג. רבא אמר הכא בפועל עסיקנן, כדרב דאמר רב פועל יכול לחזור בו ואפילו בחצי היום, אמר, מהדר הדר ביה, לא אמר, לא הדר ביה. רב אשי אמר הכא במאי עסיקנן בשיכולין להציל על ידי הדחק, לא אמר, אמרינן ליה אי אמרת לן הוה מסרינן נפשין, אבל אמר ויתיבו אנפשיהו אסוחי אסוח דעתייהו.
הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין, אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך, אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה, שטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך. אמר מר אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה, היכי דמי, אי נימא דאנסוהי לכולהו ארעתיה וקא אניס להא נמי בהדייהו, מרישא שמעת מינה אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך הא לאו מכת מדינה היא חייב להעמיד לו שדה, הכא במאי עסיקנן כגון דאנסוה ואמרו ליה אחוי ארעתך ואחוי נמי הא בהדייהו. ההוא גברא דאחוי אכריא דחיטי דבי ריש גלותא, אתא לקמיה דרב נחמן חייביה לשלומי, יתיב רב יוסף אחוריה דרב הונא בר חייא ויתיב רב הונא בר חייא קמיה דרב נחמן א"ל רב הונא בר חייא לרב נחמן דינא או קנסא, א"ל מתניתא היא דתנן אם מחמת גזלן חייב להעמיד לו שדה ואוקימנא דאחוי אחוויי, בתר דנפק א"ל רב יוסף לרב הונא בר חייא מאי נפקא ליה למר מינה אי דינא או קנסא, אמר ליה אי דינא גמרינן מינה אי קנסא לא גמרינן מינה. (קי"ז.) רב הונא בר יהודה איקלע לבי אביוני אתא לקמיה דרבא, אמר ליה כלום מעשה בא לידך, אמר ליה ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו בא לידי וחייבתיו, אמר ליה זיל אהדר עובדא למריה דתניא ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור, ואם נשא ונתן ביד חייב. אמר רב אשי ואם הראה מעצמו כמי שנטל ונתן ביד דמי. ההוא גברא דאנסוה גוים ואחוי אחמרא דרב מארי ורב פינחס בני דרב חסדא, אמרי ליה דרי אמטי בהדן ודרא אמטי בהדייהו, אתא לקמיה דרב אשי פטריה, אמרי ליה רבנן לרב אשי והתניא אם נטל ונתן ביד חייב, הני מילי היכא דלא אוקמינהו עילויה אבל היכא דאוקמינהו עילויה מיקלא קליוה. איתיביה רבי אבהו לרב אשי אמר לו אנס הושיט לי פקיע עמיר זה או אשכול של ענבים זה והושיט לו חייב, אמר ליה הכא במאי עסיקנן כגון בתרי עברי נהרא, דיקא נמי דקא תני הושיט לי ולא קתני תן לי שמע מינה. ההיא שותא דהוו קא מינצו עלה בי תרי האי אמר דידי היא וחד אמר כולה דידי היא, אזל חד מינהון מסרה לפרהגבנא דמלכא, אמר אביי יכיל למימר אין מסרי ודילי מסרי, אמר ליה רבא כל כמיניה, אלא אמר רבא משמתינן ליה עד דמייתי לה וקיימי תרוייהו בדינא. ההוא גברא דהוה קא בעי אחוויי תיבנא דחבריה, אתא לקמיה דרב אמר ליה לא תחוי, אמר ליה אין מחוינא ומחוינא, הוה יתיב רב כהנא קמיה דרב קם רב כהנא שמטיה לקועיה קרי עליה (ישעיהו נ"א, כ') בניך עלפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר מה תוא זה כיון שנפל למכמר שוב אין מרחמין עליו אף ממונן של ישראל כיון שנפל ליד אומות העולם שוב אין מרחמין עליו, אמר ליה רב עד האידנא מלכותא דיונאי הואי ולא הוו קפדי אדמא האידנא מלכותא דרומאי היא דקפדי אדמא, קום זיל לארץ ישראל וקביל עלך דלא מקשת ליה לר' יוחנן עד שבע שנין. (קי"ז:) ההוא גברא דאחוי אמטכסא דר' אבא, יתיב ר' אבהו ור' חנינא פפי ורבי יצחק נפחא ויתיב רבי אילעא גבייהו חייביה מהא מתניתין דן את הדין וזיכה את החייב וחייב את הזכאי טימא את הטהור וטיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו, אמר להו ר' אילעא הכי אמר רב והוא שנטל ונתן ביד, אמרו ליה אי הכי זיל לגבי ר' שמעון בן אליקים ור' אלעזר בן פדת דדייני דינא דגרמאי, אזל לגבייהו חייבוה מהא אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה ואוקימנא דאחוי אחוויי.
<h2>דף קיז:</h2>
ההוא גברא דאפקידו גביה כסא דכספא, אתו גנבי עליה, שקליה יהביה ניהלייהו, אתא לקמיה דרבה פטריה, אמר ליה אביי האי מציל עצמו בממון חבירו הוא, אמר רב אשי חזינן אי אמיד, אדעתא דידיה אתו, אי לא אמיד אדעתא דכסא אתו. ההוא גברא דאפקידו גביה ארנקא דפדיון שבוים, אתו גנבי עליה, שקליה יהביה נהלייהו, אתא לקמיה דרבה פטריה, אמר ליה אביי האי מציל עצמו בממון פדיון שבוים הוא, אמר ליה אין לך פדיון שבוים גדול מזה. ההוא גברא דהוה מסיק ליה לחמריה למברא מקמי דליסקו אינשי הוה מטבע להו, דחפיה חד מינייהו לחמרא דחבריה שדייה לנהרא וטבעיה, אתא לקמיה דרבה פטריה, אמר ליה אביי האי מציל עצמו בממון חבירו הוא, אמר ליה הא מעיקרא רודף הוה. רבה לטעמיה דאמר רבה רודף שהיה רודף אחר חבירו להרגו ושיבר את הכלים של נרדף ושל כל אדם פטור, מאי טעמא, מתחייב בנפשו הוא, ונרדף ששבר את הכלים של רודף פטור, של כל אדם חייב, של רודף פטור שלא יהא ממונו חמור מגופו, של כל אדם חייב שאסור להציל עצמו בממון חבירו. ורודף שהיה רודף אחר הרודף להציל ושיבר את הכלים בין של רודף ובין של נרדף בין של כל אדם פטור, ולא מן הדין הוא זה אלא שאם אתה אומר חייב אין לך אדם שמציל את חבירו מיד הרודף.
<h2>דף קיח.</h2>
הגוזל את חבירו או שלוה הימנו או שהפקיד אצלו ביישוב לא יחזיר לו במדבר, על מנת לצאת למדבר יחזיר לו במדבר. האומר לחבירו גזלתיך הלויתני הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך אם לא החזרתי חייב לשלם, אבל אמר איני יודע אם גזלתיך אם הפקדת אצלי אם לא הפקדת פטור מלשלם. אמר מר ביישוב לא יחזיר לו במדבר, ורמינהי מלוה משתלמת בכל מקום אבידה ופקדון אין משתלמין אלא במקומן, אמר אביי הכי קאמר מלוה ניתנה ליתבע בכל מקום אבידה ופקדון לא ניתנה ליתבע אלא במקומן. על מנת לצאת במדבר יחזיר לו במדבר, אמרי על מנת להחזיר לו במדבר לא קתני אלא על מנת לצאת במדבר, כגון דא"ל ליהוי פקדון גבך וא"ל למדבר קא אזילנא וא"ל אנא נמי למדבר קאזילנא, והכי קא"ל דאי מהדרת לה ניהלי במדבר מקבילנא מינך. האומר לחבירו גזלתיך וכו', איתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב הונא ורב יהודה אמרי חייב, ברי ושמא ברי עדיף, רב נחמן ור' יוחנן אמרי פטור, אוקי ממונא בחזקת מריה, איתמר נמי אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב, בבא לצאת ידי שמים.
<h2>דף קיט.</h2>
גזלן אימתי מותר ליהנות ממנו, רב אמר עד שיהא רוב משלו, ושמואל אמר אפילו מיעוט, אורי ליה רב יהודה לאדא דיאלא כמאן דאמר אפילו מיעוט משלו. ממון מסור רב הונא ורב יהודה חד אמר מותר לאבדו ביד, וחד אמר אסור לאבדו ביד, מאן דאמר מותר לא יהא ממונו חמור מגופו, מאן דאמר אסור (איוב כ"ז, י"ז) יכין רשע וילבש צדיק איפשר דנפיק מיניה זרע כשר. אמר רבי יוחנן כל הגוזל את חבירו אפילו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו, שנאמר (משלי א', י"ט) כן אורחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח. רבינא איקלע למחוזא אתייאן הנך נשי כיפי וכבלי שדיאן קמיה, קבלינהו מינייהו, אמר ליה רבא תוספאה לרבינא והתניא גבאי צדקה לוקחין מהן דבר מועט אבל לא דבר מרובה, א"ל הני לבני מחוזא כדבר מועט הוא.
<h2>דף קיט:</h2>
תנו רבנן מפסגי אילנות מפסגי גפנים מנקפי (חגא) [היגא] מנקשי זרעים ועודרי ירקות בזמן שבעל הבית מקפיד עליהן הרי אילו של בעל הבית, אין בעל הבית מקפיד עליהן הרי אילו שלו. אמר רב יהודה כשות וחזיז אין בהן משום גזל, ובאתרא דקפדי יש בהן משום גזל, אמר רבינא והני בני מתא מחסיא אתרא דקפדי הוא.
